בכל פעם שאני מגיעה למקום חדש, מתארחת בשבת או סתם במפגש ראשון עם אנשים - שואלים אותי מאיפה אני באה. בדרך כלל אני עונה שאני מפרדס חנה. אבל...

גיליתי שאנשים עניים הם לא תמיד אלה שאין להם כסף או יכולת להשיג כסף, הרבה פעמים אנשים עניים בכלל מתנהגים כמו עשירים ומצליחים להתגלגל מפה לשם. אנשים עניים חיים בהתניה של חסר. תמיד חסר להם וקשה להם. קשה להם לעמול כדי להשיג כסף ויציבות, כי הם לא מאמינים שזה יעזור. הם יכולים לדבר על תובנות מדהימות או להתגאות בחשיבה המבריקה שלהם, במקום להסכים פשוט להתבטל לעולם המעשה. עסוקים בלחפש את הפתרון, או את הדרך לקבל ולהשיג דברים באופן פסיבי, אבל זה לא כל כך עובד, כי אין באמת הוקוס פוקוס. פג

סיפור מתוך "סיפורי מעשיות" של רבי נחמן מברסלב בהשראת שיחה עם לקוח שעושה דרך מדהימה מהישרדות, אל עשירות; "מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מכריית...

אין הרבה החלטות ממש משנות גורל בחיים שלנו. כשאחת כזו מגיעה היא מביאה איתה פחד ודפיקות לב. החלטה משנת גורל בעיני, היא אחת כזו שתהיה לה השפעה לטווח הרחוק ואולי אפילו משנת חיים עבור הסביבה שלי. הרבה פעמים דפיקות הלב לא נרגעות עם קבלת ההחלטה. אחרי קבלת ההחלטה יכולים להגיע מלא קולות של המיינד, או של אנשים מבחוץ. קולות מצפוניים, מלחיצים ומשבשים כל שיקול דעת בריא. אז רגע לפני הכל, נראה את המונח "קבלת החלטות" . לא לקיחת החלטות ולא יזימת החלטות. קבלה משאירה לנו מעט מאד שליטה. כך שהתפק

כמה פעמים אמרו שיש לך פוטנציאל עצום אך לא ממומש? כשהייתי ילדה לא מימשתי את הפוטנציאל שלי בלימודים וזה מאד תסכל את הסביבה שלי ואת ההורים....