בכל פעם שאני מגיעה למקום חדש, מתארחת בשבת או סתם במפגש ראשון עם אנשים - שואלים אותי מאיפה אני באה. בדרך כלל אני עונה שאני מפרדס חנה. אבל מכירים את אלו שלא מוותרים?
הם שואלים מאיפה אני 'במקור' אז אני עונה שאני מבני ברק - מבית חרדי הארד קור - מחסידות גור. אחרי רגע של הפתעה שבטח גם חלקכם כעת עוברים,
שואלים אותי איך עשיתי את זה,
שואלים על המעברים שעברתי,
על הכאבים שכאבתי, על הדרכים בהם הלכתי,
על השריטות שנשרטתי,
על האומץ ועל הבחירות שבחרתי.
לפעמים זה מרגיש לי כל כך מיותר לספר את הסיפור שלי. לפעמים כל כך בא לי להתנתק מכל מה שהיה ופשוט לספר על הכאן ועכשיו, על הילדה המתוקה שלי, על פרדס חנה היפה ועל סיפוק, הנאה ותחושת שליחות שמלווים את העשייה שלי. לבוא לחברים לארוחת שבת כמו מי שאני ופשוט ליהנות.
אז נכון. לא תמיד מדויק לי להיכנס לשיתוף פרטי הפרטים,
ולפעמים אני יכולה לעצור ולומר שכבד לי עכשיו לחזור למקומות שהלכתי בהם לפני כל כך הרבה שנים.
אבל הסיפור שלי מרתק אנשים.
וכשמתאים ומתאפשר, הוא יכול להוביל לשיחות מפתיעות ולחיבורים של שעות וימים.
הסיפור שלי הוא מה שזוכרים כשמתקשרים שוב וכשמדברים עלי עם אחרים.
הסיפור שלי נותן השראה ואפשרות חדשה לחיים עבור כל כך הרבה אנשים. הסיפור הזה הוא מה שבנה את מה ומי שאני,
את החיבור העמוק שלי לתהליכי מיתוג ובניית זהות שעסקתי בהם עשור מחיי.
הסיפור הזה הוא שמוביל אותי כיום בהדרכה ובייעוץ למעבר מחוסר וודאות
לבחירה בהקשבה לסמכות הפנימית, ממאמץ והישרדות לאיזון והרמוניה.
הסיפור שלך אף פעם לא מיותר. אני בטוחה שהוא יכול להיות מרתק, מצחיק או מרגש עבור האנשים שיכירו אותך,
ואולי אפילו לפתוח עבורך ועבורם דלתות חדשות...
אז מה הסיפור שלך?