דפוסי עוני וקבלת החלטות בעסק
- בת ציון רוזנברג
- 8 בינו׳
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: לפני 3 ימים
גיליתי שאנשים עניים הם לא תמיד אלה שאין להם כסף או יכולת להשיג כסף. הרבה פעמים אלו אנשים שמתנהגים כלפי חוץ כ"עשירים", אבל הם חיים בתוך התניה של חסר. תמיד חסר להם וקשה להם. הם עסוקים בלחפש את הדרך לקבל דברים באופן פסיבי, דרך "הוקוס פוקוס" או פתרונות קסם, במקום להסכים להתבטל לעולם המעשה ולעמול עבור יציבות.
הזיהוי הזה של הדפוסים הגורמים לאנשים להמשיך להיות עניים היה עבורי שיעור חזק ממש.
למה אנחנו בעצם מנציחים את העוני?
השאלה שחזרתי אליה שוב ושוב היא: מה גורם לאדם, שלפעמים הוא בעל חשיבה מבריקה ותובנות מדהימות, להישאר תקוע בתוך עניות?
התשובה נמצאת בדפוסים הישרדותיים שהפכו לאמונות, שנטמעו כל כך עמוק, עד שהם הפכו לטבע שני.
5 דפוסי עוני שמפריעים לקבלת החלטות בריאות בעסק:
התנהלות קיבוצית: החינוך שהכסף לא באמת שלי אלא של כולם. מי שיודע לייצר ערך למד שהוא חייב "לחלק" אותו מיד לסביבה, מה שיוצר זליגה אנרגטית מפחד לעבוד ולאבד, ומונע צבירת הון ויציבות.
מעגל ההלוואות: גדילה בבית בו חובות הן דרך חיים ופתרון לגיטימי לכל משבר, במקום לייצר הכנסה חדשה מעשייה.
ניהול משאבים לקוי: חוויית דיסוננס בה יש כסף למותרות וסממני חיצוניים, אבל כשצריך לשלם על צרכים בסיסיים או השקעה בצמיחה – פתאום "אין".
עוני אידאולוגי: האמונה שכסף הוא "דבר רע" ושאנשים עשירים הם פחות מוסריים. זו הגנה פסיכולוגית מפני כישלון שחוסמת את השפע.
הכחשת המציאות: הדיבור ש"הכל בסדר" למרות שהמציאות חונקת, מה שמונע הכרה בבעיה וטיפול בשורש שלה.
המיתוס של "זה קורה להם מעצמו": עשייה מול פסיביות
כשאנחנו נמצאים בתוך דפוס של עוני, אנחנו נוטים להסתכל על אנשים עשירים ומצליחים ולהאמין שזה "פשוט קרה להם". ישב אצלי לקוח בשבוע שעבר וניתחנו יחד את המתחרים שלו. הוא טען שהם לא עושים כלום, שהם לא ממתגים או משווקים את עצמם ושזה פשוט "עובר מפה לאוזן".
לקח לי רק כמה דקות לשקף לו את העבודה היומיומית הסיזיפית שהם משקיעים: את הנראות המוקפדת, את ערכי הליבה ואת ההתמדה הסבלנית במדיה.
עושר הוא לא מקרי; הוא מידה שנקנית בלמידה ועשייה מתמדת. בהסכמה לקבלת החלטות נכונות בעסק, ביכולת להפיק ערך והנאה מהעצם העבודה, ה"בזיעת אפך", היא הברכה האמיתית שמייצרת אדרנלין וסיפוק.

הבחירה היא תמיד ויתור
אז איך יוצאים מהמעגל הזה? כאן נכנס נדבך מרכזי מהמחקר שלי על קבלת החלטות: הסכמה לקבל החלטה היא תמיד התניה של ויתור.
אנחנו לא יכולים לקבל הכל. כדי לבחור באמת בצמיחה ובמציאות חדשה, אנחנו חייבים להסכים לוותר על המוכר:
לוותר על עמדת הקורבנות (להפסיק להאשים את הנסיבות).
לוותר על הפינוק (האפשרות לשכב על הספה במקום לעמול).
לוותר על הנחמה שבחוסר (לפעמים אנחנו נאחזים בקשרים לא בריאים או בדפוסים הרסניים רק כי הם מספקים לנו "חיבוק" מוכר).
במקום שבו אין ויתור – אין בחירה, יש רק משאלת לב.
איך לשחרר אמונות שמרגישות כמו אמת?
כדי לשבור את האמונות שראינו בבית אלפי פעמים, עלינו להשתמש בטכניקות מנטליות שמייצרות סדק בדפוס:
1. טכניקת "החקירה" (של ביירון קייטי)
זו הטכניקה הכי פשוטה והכי "מפרקת אמונות" שיש. לדוגמא אמונה כמו "אני לא יכולה להצליח בלי הלוואות", שואלים 4 שאלות:
האם זו האמת? (התשובה בדרך כלל תהיה "כן").
האם אני יכולה לדעת בוודאות מוחלטת שזו האמת? (כאן מתחיל הסדק).
איך אני מגיבה ומה קורה לי כשאני מאמינה למחשבה הזו? (מרגישה פחד, צמצום, חוסר אונים).
מי הייתי בלי המחשבה הזו? (חופשייה, יצירתית, פועלת).
2. טכניקת ה-Reframing (מסגור מחדש - NLP)
המוח שלנו נותן "כותרת" לסיטואציה. ב-NLP לומדים לשנות את הכותרת כדי לשנות את התחושה.
האמונה הישנה: "זיעת אפינו" זו קללה של עבודה קשה ושוחקת.
המסגור מחדש: העשייה היא המקום שבו אני מוציאה את הערך שלי לעולם. אני בוחר לעשות את מה שאני אוהב. העסק שלי מרגש אותי. העבודה שלי היא לא ה"עונש", היא הדרך שלי לייצר ביטחון ויציבות דרך מימוש העצמי ועשיה בריאה.
3. מודל ABC (מעולם ה-CBT)
זה עוזר להפריד בין מה שקרה לבין מה שסיפרנו לעצמנו:
אירוע - Activating Event לדוגמא: לקוח אמר "יקר לי".
האמונה שלי - Belief בהמשך לדוגמא: "אני לא מספיק טובה, לעולם לא יקנו ממני במחיר מלא".
התוצאה - Consequence אני מורידה מחירים מתוך פחד.
אנחנו רוצים לזהות את B ולהתחיל להתווכח איתו. לדוגמא: האם באמת הלקוח אמר שאני לא טובה? או שפשוט כרגע אין לו תקציב?
עשירות היא תוצאה שנקנית באהבה.
בהסכמה לתנועה ובוויתור אמיץ על דפוסים שסיימו את תפקידם.
כשמרכז הכובד חוזר אלינו, והבחירה הופכת מודעת ומשוחררת מאמונות העבר, אנחנו מפסיקים להתגלגל עם נסיבות החיים ומתחילים לייצר אותן. זוהי פתיחת הדלת ליציבות, לשפע ולשקט הפנימי שמאפשר לצמוח באמת.



תגובות