סיפור מרבי נחמן, לתדר של מצליחנים

(בהשראת שיחה עם לקוח שעושה דרך מדהימה מהישרדות, אל עשירות שממש מחכה לו מעבר לפינה...)


"מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מכריית טיט. פעם אחת חפר העני בטיט, ומצא במקום שחפר אבן טובה ויקרה מאוד. הלך העני לאומן מומחה, כדי שיעריך את שווייה. אמר לו האומן כי האבן יקרה כל כך, עד שאין בכל המדינה מי שיוכל לשלם עבורה, ולכן עליו לנסוע ללונדון, עיר המלוכה, שבה יוכל למכור את המרגלית (אבן יקרה) שמצא. אבל האיש היה עני, ולא היה לו כסף לנסוע ללונדון. והלך ומכר את כל אשר לו, וחיזר על פתחי הבתים וקיבץ נדבות עד שהיה בידו סכום מספיק לנסוע עד הים.

כשהגיע אל הנמל רצה לעלות על ספינה, אך לא נשארו בידו מעות. מה עשה? הלך אל הקפיטן (רב החובל), והראה לו את המרגלית. מיד לקח אותו הקפיטן אל הספינה בכבוד גדול, ואמר לו: "בטוח אני שאתה אדם גדול." ונתן לו חדר מיוחד ומהודר כיאה לאדם גדול כמותו, וכל התענוגות הראויים לעשירים גדולים.

ובחדר היה חלון הפונה אל הים, והעני היה מתענג ומשמח את נפשו עם המרגלית, בעיקר בעת האוכל. היה מניח לפניו את המרגלית, כדי שעל ידי השמחה והתרחבות הלב ממנה יוכל לעכל את המאכלים ללא קושי.

פעם אחת ישב העני לאכול, והמרגלית הייתה מונחת לפניו על השולחן כדי שישתעשע בה, והוא התנמנם ונרדם. בינתיים, בא המשרת ולקח את המפה עם הפירורים, ולא ידע על המרגלית המונחת שם, והשליך הכול אל הים. כשהתעורר העני מן השינה והבין מה שאירע, היה לו צער גדול עד שכמעט יצא מדעתו. ומה יעשה? הלוא הקפיטן הוא גזלן, שיהרוג אותו עבור מחיר הנסיעה שלא שילם! על כן, עשה העני את עצמו שמח, כאילו לא ידע דבר ולא אירע דבר. נוהג היה הקפיטן לדבר עמו בכל יום כמה שעות, וגם ביום זה בא הקפיטן לפניו. עשה העני את עצמו שמח, עד שלא הכיר בו הקפיטן שום שינוי.

ואמר לו הקפיטן: "הנה אני יודע שאתה אדם חכם, הגון וישר, ואני רוצה לקנות הרבה תבואה ולמכור אותה בלונדון, כדי שאוכל להרוויח כסף רב. אלא שאני חושש כי יאמרו שגנבתי אותה מאוצר המלך. על כן אבקש ממך כי הסחורה תהיה רשומה על שמך, ואני אשלם במיטב כספי." הדבר היה טוב בעיני האיש העני, ועשו כן.

ומיד כשהגיעו אל לונדון מת הקפיטן, ונשארה כל הסחורה אצל העני, והיה שווייה כפל כפליים משווייה של המרגלית."


לאחר שסיים ר' נחמן את סיפורו, אמר: "המרגלית לא הייתה שייכת לאיש העני, והראיה לכך – שהיא אבדה לו. והתבואה הייתה שייכת לו, והראיה – שנשארה בידו. וכיצד הגיע לכל זאת? רק בגלל שאחז את עצמו והחזיק את עצמו שלא ליפול."


***


תדר של שמחה וערך עצמי מונח בביטחון, ממגנט.

אנשים רוצים לקבל אנרגיית חיים ועשירות וביטחון.

לא תמיד קל לשמור על האנרגיה הזו. לפעמים אנחנו מרגישים שהמציאות סוגרת עלינו, שהכל אבד ושאין לנו סיכוי. ברגעים כאלה בא לי לזכור שאם הסביבה שלי תרגיש ממני את האין לי כלום, בטח שלא יהיה לי כלום.

כאנחנו לא בטוב שלנו, מאיזושהי סיבה, חשוב לראות שזה גל שיחלוף. להיזכר במי שהייתי רגע לפני שהכל אבד.

לשתף מישהו קרוב, לפרוק את הרעלים והפחד ולחזור לעוצמה הפנימית.


צפייה 10 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול