בחודשיים האחרונים למדתי נהיגה פעמיים בשבוע.
כידוע למי שיודע, אני ולימודים זו לא עסקה לחתום עליה. מאז שאני זוכרת את עצמי, יש לי בעיית קשב וריכוז, בעיה עם סמכות וחרדת מבחנים. (השילוש המתוק והכה מעצים של חיי ).
בשיעורים האחרונים לקראת הטסט נהיה לי ממש קשה והתחלתי לחוות ניתוקים. כל ניתוק העלה לי גוש קטן בגרון שלקח דקות ארוכות להחליק אותו ולהחזיר את עצמי לנוכחות. קיצור, שיעורים לא טובים.
את הטסט כמובן שלא עברתי. אפילו לא ידעתי לומר למורה שלי איפה קרו השגיאות או מה היה שם. היו לי 2 חורים שחורים.
החלטתי לנסות לקחת ריטלין וניגשתי לשיעור הבא בציפיה אופטימית לנוכחות רציפה.
בפועל, ככל שהמורה שלי השתדל להיות טוב יותר, מדויק יותר ומדוקדק, ככה אני נעשיתי מנותקת יותר. נסענו מעגלים שוב ושוב והשיעור נעשה רע מרגע לרגע. המורה שלי אמר בתסכול שאין קורלציה בין האינטליגנציה שלי ליכולת הנהיגה שלי, וזה רק החזיר אותי לימי בית הספר המאתגרים. כי גם שם לא היתה קורלציה בין האינטליגנציה שלי ליכולת שלי לשבת מול המורה, או לענות תשובות במבחנים.
סיימתי את השיעור עם דמעות בגרון.
וזהו. היה יום כבד בלב והלכתי לישון.
בסביבות 3 לפנות בוקר, התעוררתי והרגשתי שמשהו מתחיל להתפרק בתוכי. הראש שלי נכנס לטרנס, הגיעה זרימה רציפה של ידע ואדרנלין בכל הגוף, הכל נעשה בהיר. פתאום יכולתי לראות את הסיפור שלי עם סמכות וניתוקים, לראות את הילדות שעברתי ולפרק בין הרכיבים. יכולתי לראות שהקשיים שהובילו לכישלון בבית הספר, היו בכלל תגובה הגנתית למפגש עם חוויה, שהגוף שלי והתודעה שלי כבר הכירו ממקום אחר. שהניתוקים היו חלק ממנגנון הישרדות (דיסוציאציה) שאין לו קשר לרצפים של קשב וריכוז.
ראיתי את החוויה המוקדמת שיצרה אצלי את ההתניה הפוסט טראומטית
. הסכמתי לפרום את שרשרת האמונות שנוצרה בעשרות שנות שחזור וקמתי קלה יותר בבוקר.
לא הייתי בטוחה איך המהלך הזה ישפיע על השיעור הבא, אבל הרגשתי שריטלין הוא לא מה שיסייע לי להיות בנוכחות מתמשכת ולחוות הצלחה. הרגשתי שמשהו שהיה צריך להשתחרר, כבר השתחרר.
את הטסט הבא, שהיה כעבור חמישה ימים, עברתי בהצלחה. כמובן .
זהו. זה הסיפור.
למה אני כותבת את הסיפור הזה?
כי אתמול בערב היתה לי שיחה עם לקוח, שהרגיש שהוא ממש נחנק מרוב חוסר ערך.
הוא דיבר על מערכת היחסים שלו עם כסף, על זה שהוא לא מצליח לתת לאשתו את מה שהוא אמור, כגבר, ושהוא לא יודע איך לצאת מזה.
כשהסכמנו לפרק את התחושות האלה לאמונות שנוצרו עם חוויות מהילדות המוקדמת, פתאום יכולנו לראות שההשלכה שהוא חווה מהבית שגדל בו, שונה לגמרי ממה שבאמת קורה בזוגיות שלו כיום.
שמעתי בקול שלו שמשהו התנקה שם בהתניות, עכשיו גם המציאות תוכל להשתנות.
לפעמים עצם ההסכמה לשנות פרספקטיבה מכל מה שאנחנו לכאורה יודעים על עצמנו, להכיר בכאב שיצר את האמונות הכל כך חזקות על החיים, את ההתניות הקיומיות שאנחנו מסתובבים איתן ולפרום את השרשרת, מאפשרת בהירות. מאפשרת לשחרר ולהתחיל מההתחלה.
* למען הסר ספק:
אני לא מתעסקת עם תקשור. רק קשובה לידע שמגיע אלי מתוך הגוף, להבנה שמתבהרת.
** למען הסר 2: אני לא מטפלת בהכשרה שלי. מביאה כלים וגישה שעוזרת לי ולעוד רבים לעשות פלא בחיים.
Comments